החלטה בתיק בש"א 162204/05

1.         עילת התביעה בגינה נתבע הנתבע בתיק זה הינה ערבותו, נספח 5 לכתב התביעה.

            בכתב ערבות זה ערב הנתבע כלפי התובעת לפירעון כל חוב של מילטון אלקטרוניקה שירותים (1988) בע"מ, נתבעת 1 בתיק זה (להלן:"מילטון").

            התובעת אוחזת בשלושה שיקים, נספחים 1-3 לכתב התביעה, משוכים בידי מילטון אשר לא נפרעו בסכום כולל של 56,800 ש"ח.

            בגין חוב זה מבקשת התובעת להפעיל את ערבותו של הנתבע ולחייבו בתשלום סכום השיקים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נכון למועד הגשת התביעה בסך של 69,535 ש"ח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ואילך הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.         בבקשתו למתן רשות להתגונן מאשר הנתבע כי חתם על כתב הערבות ואולם טוען כי לא חתם על ערבות לפירעון השיקים נשוא התביעה, אלא ערב לעסקה ספציפית ובעניין זה מפנה לסעיף 1 בכתב הערבות בו נרשם "ערבותנו זו תחול על החוב הנערב עד לסך של87,000  ש"ח בלבד".

            הנתבע טוען כי היקף העסקאות בזמנו לא עברו את הסך של 50,000 ש"ח, ומשבוצעה עסקה גדולה מעבר לסכום זה נתבקש לחתום על כתב הערבות.

            בנוסף טוען הנתבע כי המסמך שהוצג איננו העתק מלא של כתב הערבות, ולו צורפו כל הדפים הנוספים ניתן היה לראות כי מדובר בעסקה ספציפית.

3.         טענת הגנה נוספת אותה מעלה הנתבע הינה טענת קיזוז ולפיה החוב הנטען בתביעה קוזז במלואו שעה שהחזירה הנתבעת לתובעת סחורה ששוויה  " אף עולה מסכום החוב הנטען". בתמיכה לטענה צירף הנתבע תעודת משלוח, נספח ד' לבקשה, של מילטון המפרטת פריטים שונים בצירוף קבלה של חב' אביב שיגור.

4.         הלכה פסוקה כי נתבע המראה בבקשתו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, יש ליתן לו רשות להתגונן ואולם יחד עם זאת קובעת ההלכה הפסוקה כי לא תינתן רשות להתגונן למי שלא פירט את הגנתו, ולא "התכבד ונכנס לפרטי הגנתו"  כשם שלא תינתן רשות להתגונן לנתבע שהגנתו התמוטטה בחקירה הנגדית או הוצגה כהגנת בדים.

            ראה בעניין  זה  ע.א.  543/86  פד"י מב (3) עמ' 343 וכן ע.א. 465/89 פד"י מה (1) עמ' 70 וכן ע.א. 579/85 פד"י מ (2) עמ' 765.

            הגנת קיזוז, ככל טענת הגנה אחרת יש לפרט ואין די להציג סכום כולל, אלא יש לפרט את התחשיב המביא לאותו סכום כולל שהנתבע מבקש לקזז ולפרט את עקרונות התחשיב.

בסעיף 16 לתצהיר המתייחס לטענת הקיזוז טוען הנתבע כי שווי הסח' שהוחזרה גבוה מסכום החוב הנטען, ואולם בחקירתו היום השיב בתשובה לשאלת ביהמ"ש "כל הפריטים שווים קרוב ל- 50,000 ש"ח איני יודע בדיוק כמה".

בתצהיר לא ציין הנתבע מה היה  סכום החוב של מילטון לתובעת אותו חוב שטוען כי נפרע על דרך של קיזוז, ואף לא מציין את שווי הסח' ובוודאי שלא את השווי של כל אחד מהפריטים  שבתעודת המשלוח האמורה.

הנתבע לא עמד בחובת הפירוט של טענת הקיזוז, ועל כן נדחית טענת הקיזוז.

5.         לאחר חקירתו הנגדית של הנתבע הגעתי לידי מסקנה כי טענתו המתייחסת לכתב הערבות הינה טענת בדים בגינה אין ליתן רשות להתגונן.

            הנתבע לא מפרט בתצהירו דבר וחצי דבר לגבי אותה "עסקה ספציפית" לה מתייחס כתב הערבות, לטענתו.

            נוסחו של כתב הערבות איננו מציין כי ניתן בגין עסקה מסוימת אלא ההיפך הוא הנכון, הנוסח הינו נוסח כללי וכוללני ואף צוין כי הערבות הינה בלתי חוזרת ולא ניתנת לבטול.

            העובדה כי סכום הערבות הוגבל לסך של 87,000 ש"ח בלבד איננה תומכת בטענת הנתבע בדבר עסקה ספציפית, אלא מדובר בסכום ערבות שכנראה משקף את היקף הרכישות באותה עת, וקרוב לסכום של 50,000 ש"ח אותו מציין הנתבע כמחזור העסקאות בשעתו.

6.         בחקירתו הנגדית של הנתבע הוצג העתק של כתב הערבות אשר הועבר בפקס ממשרדה של מילטון, ביום 1.4.98 שעה 12:02, כפי שניתן לראות מהטבעת הפרטים בראש העמוד.